אנדרטה לזכר קהילת טומשוב – מוזוביצק בבית הקברות בחולון

ועד קהילת טומשוב-מזוביצק דאג להעלות אפר מטרבלינקה ופנה אל האמנית ניצולת השואה אסתר (טושיה) אייזן (1929 – 2014) ילידת לודז' שתעצב ותקים אנדרטה שבה ייטמן האפר, לזכרם של קורבנות קהילתם.

אייזן עברה את השואה בגטו לודז', במחנה המוות אושוויץ-בירקנאו, ובשנת 1945 השתחררה במחנה אלסניג. עלתה ארצה ב-1948 עם בעלה יעקב (קובה) שהכירה במחנה העקורים בברגן־בלזן. יעקב לחם ונפל במלחמת השחרור ואסתר נשארה בגפה. אסתר נישאה שוב לרומֵק, ידיד נעוריה מלודז', ונולדו להם שלושה ילדים
ושני נכדים.

ישנם אמנים שפנו אל דימויים מהתנ"ך שסייעו להם להתמודד עם  עוצמת השואה ומשמעותה. כך עשתה אייזן שעיצבה והקימה את האנדרטה לזכר קהילת טומשוב – מוזוביצק  בבית הקברות בחולון בשנת 1980.

היא יצרה דמות של ה'מולך', פרצוף מפלצתי המורכב ממבנה בעל שני פתחים עם קשתות. בתוך הקשת הימנית, תלויה עין גדולה ועליה חרוטים, כאילו משתקפים בה, רכבת אין סופית ואנשים ההולכים למשרפות.

בעמוד המרכזי מתואר לוע שאת שיניו יוצרים חלקי האותיות טומשוב (למעלה) ומזוביצק (למטה). בחלקי האותיות המרוחקים מהלוע, חרוטים תיאורים של בתי הקהילה העולים באש ושל יהודי הקהילה ההולכים להשמדה. את התיאורים האלה עשתה אייזן על פי הכתוב בספר הקהילה שקראה בו בעיון לפני שהתחילה בתכנון האנדרטה. אייזן סיפרה כי מתחת לאות 'ק' במילה מזוביצק, במקור היה נקוד שווא, שנראה כשתי טיפות שיוצרות שלולית ובתוכה היו מוטבעות כפות רגלים של ילדים, אבל זה לא נשתמר.

בצד הימני של העמוד המרכזי, בתוך הקשת הימנית, חצובה גומחה ומעליה דלת ברונזה עם הכתובת:

ונתתי בביתי ובחומותי יד ושם
יזכור
אלוהים את נשמותיהם
הקדושות והטהורות
של חמישה עשר אלף יהודי
טומשוב-מזוביצק הי"ד
שנהרגו ושנשחטו ונשרפו
ושנחנקו ושנקברו חיים
בידי הצוררים הגרמנים ועוזריהם
בשואה 1939-45
ארץ אל תכסי דמם
אפר קדושי עירנו
מהמשרפות בטרבלינקה
נטמנו במצבה זו

מתחת לאנדרטה, בתוך היסודות, קבור אפר הנספים שהובא מטרבלינקה. מנהג מקובל בזמן הקמת האנדרטה וקהילות רבות עשו זאת.

עדות לפולחן המולך, אלוהי בני עמון, אנו מוצאים במקרא: "ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך" (ירמיהו ז', ל"א; ל"ב-ל"ה). פולחן המולך התאפיין בהקרבת קורבנות אדם, בפרט קורבנות ילדים. המולך נהיה לסמל התנ"כי הטיפוסי לתיאור הרוע, האכזריות ולקרבן אדם; באמצעותו תיארו אמנים את מעשי הזוועה של הנאצים. 

שימוש בדימוי המולך באנדרטה לזכר קורבנות השואה איננו מקובל ומעלה את השאלה מדוע הייתה צריכה האמנית להשתמש במוטיב כל כך חריג? על כך ענתה אייזן כי הצורה נוצרה כיוון שעמדו לרשותה שלוש חלקות, והיא חשבה שהדרך המתאימה ביותר לחבר בין החלקות היא באמצעות קשתות שתיצורנה שני מעברים.

המבנה שנוצר בעת התכנון הזכיר לה פני מפלצת ומכאן והלאה היא קשרה את דימוי המולך למפלצת הנאצית ואל מעשי הזוועות והאימה שלהם בשואה: בעינה התלויה של המפלצת תיארה את ההולכים להשמדה, ובשלולית הטביעה את כפות רגליהם של הילדים, שהיו קורבנות מועדפים גם של המולך וגם של המפלצת הנאצית כדי שיוכלו להכחיד את העם היהודי. הקשר האסוציאטיבי בין פולחן המולך ובין תאי הגזים והמשרפות בהם קיפחו את חייהם קורבנות השואה, הוא מידי ומובן מאליו.

תיאור המפלצת באנדרטה זו, נקשר גם אל הטקסט שבכתובת המתאר את הדרכים הזוועתיות בהן מתו היהודים: "שנהרגו ושנשחטו ונשרפו ושנחנקו ושנקברו חיים…", שרק מפלצת נוראית הייתה יכולה לבצע זאת. כמו כן, תיאור המפלצת מהווה צידוק לבקשת הנקם – "השם ייקום דמם", של המנציחים. יש כאן דגש על הצורה הגדולה והמאיימת של המולך, המעבירה לצופה  מסר של תחושת איום ואי נוחות המזכירה לו כי אסור לשכוח את מעשיה הנוראים של המפלצת הנאצית.

מתוך ספרה של  ד"ר בתיה ברוטין , לחיות עם הזיכרון – אנדרטות לזכר השואה בישראל, בית לוחמי הגטאות, 2005.